הבחינה הפסיכומטרית
הבחינה הפסיכומטרית (בעגה: הפסיכומטרי), הידועה גם באופן רשמי בחינת הכניסה הפסיכומטרית לאוניברסיטאות[1] או מבחן הכניסה הפסיכומטרי לאוניברסיטאות (בראשי תיבות: מכפ”ל, באנגלית: Psychometric Entrance Test ובר”ת PET), היא בחינה פסיכומטרית הנערכת בישראל החל משנת 1984 ומשמשת ככלי מיון לקבלה ללימודים אקדמיים באוניברסיטאות ובמכללות השונות. את הבחינה עורך המרכז הארצי לבחינות ולהערכה (מאל”ו), מיסודן של האוניברסיטאות בישראל. מטרת הבחינה הפסיכומטרית היא לנבא את סיכויי ההצלחה של המועמדים בלימודים האקדמיים.
ציון משוקלל, המשלב את ציון הבחינה הפסיכומטרית של המועמד יחד עם ציוני הבגרות הוא המנבא הטוב ביותר להצלחת המועמד בשנת הלימודים הראשונה שלו באקדמיה. משמעות הדבר היא שבממוצע, ככל שציוני הפסיכומטרי והבגרויות של המועמד גבוהים יותר, כך הוא ייטה לקבל ציונים גבוהים יותר גם בלימודיו באוניברסיטה.[2]
מטרת הבחינה
הבחינה הפסיכומטרית משמשת למיון מועמדים ללימודים גבוהים באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות. מטרת הבחינה היא לנבא את סיכויי ההצלחה של המועמדים בלימודים האקדמיים. החלטות הקבלה למוסדות מתבססות לרוב על ציון סכם שהוא ממוצע משוקלל של הבחינה הפסיכומטרית ובחינת הבגרות. ברוב הפקולטות בארץ ניתן לציון הפסיכומטרי משקל שווה לזה של בחינת הבגרות. ציון הסכם משמש לשתי מטרות: במחלקות שבהן הביקוש ללימודים עולה על ההיצע, בחירת המועמדים בעלי הציון הגבוה יותר, מתוך הנחה שלהם סיכוי טוב יותר להצליח בלימודים; וביתר המחלקות, הצבת רף מינימלי מתוך הנחה שמי שאינו מגיע אליו יתקשה ממילא לסיים את הלימודים.
ההצדקה לשיטה הקבלה הזו נעוצה במתאם הגבוה, יחסית, שיש בין ציון הסכם להישגי התלמידים במקצועות הלימוד האקדמיים. עם זאת, יש מוסדות להשכלה גבוהה, וביניהם האוניברסיטה הפתוחה ומכללות שונות, שאינם דורשים מן המועמדים להבחן בבחינה הפסיכומטרית. חוגים מסוימים אינם דורשים בחינה זו אם למועמד הישגים גבוהים בבחינות הבגרות.
