חישוב הציון באופן יחסי יוצר מצב שבו ככל שהציון גבוה או נמוך יותר, כך יהיו פחות נבחנים שיקבלו אותו. כך למשל:

• כ-70% מהנבחנים נמצאים בטווח האמצע של הציונים.
• ציון פסיכומטרי ממוצע נע באזור ה-540.
• כ-30% מהאוכלוסייה (1 מכל 4 נבחנים בקירוב) נמצאים בטווח העליון של הציונים – מעל ל-600 נקודות.
• כ-5% מהאוכלוסייה (אחד מכל 20 נבחנים בקירוב) מקבלים ציון שהוא מעל 700 נקודות.

משמעותה של שיטת החישוב היחסית של הציון הפסיכומטרי, היא שאין ניקוד קבוע עבור מספר תשובות נכונות ולא נכונות. הניקוד הכללי נקבע לאחר שמשווים בין הציונים של כלל הנבחנים באותו מועד, ולציונים ממועדים קודמים. מכאן, שציון פסיכומטרי באופן כללי אינו מושפע מכך שמועד מסוים היה קשה או קל.

ניתן לומר שהטיעונים כי: “היה מועד ממש קשה” או “כל מי שישבו איתי בכיתה היו גאונים”, אינם תקפים לציון גבוה או נמוך. זאת כיוון שחישוב של הציון למבחן פסיכומטרי מתקנת את המצבים הללו. באופן כללי ציוני הפסיכומטרי אינם מושפעים מהם.

שיטת החישוב היחסית של ציון משרתת נאמנה את מטרתו של המבחן הפסיכומטרי. היא יוצרת מצב שלפיו אחוז קטן וקבוע מהמועמדים ללימודים אקדמיים מקבל ציונים בטווחים מסוימים. ציון יחסי מאפשר לפקולטות המובילות והמבוקשות ביותר לעשות סינון בצורה מדויקת וביתר קלות, ולקבל מועמדים בעלי ציון מסוים על בסיס כמות המקומות הפנויים.